בבלוג הזה אני מתקוון לדבר על נושא מאוד יקר לכולנו; תמונות משפחה וחברים.
טיפול בסרטים יבוא בהמשך.
מאז המהפכה הדיגיטלית, אנחנו מצלמים כל דבר קטן שקורה בחיים שלנו. לפני כעשור היינו מצלמים בשנה, באותה כמות שאנו מצלמים כיום בשבוע. זה חינם, מהיר, ולמעשה בעל אחסון אין סופי, במיוחד כאשר משווים למצלמות הישנות עם מקסימום 36 תמונות לסרט צילום. לדור הצעיר, סרט צילום – זה הדבר השחור הזה.
הצילומים המקריים לא מעניינים אותי, מה שאותי מדאיג, הם צילומי המשפחה והידידים האהובים שלנו, הילדים או ההורים. אני איש משפחה נלהב, ואני מעריך את הזיכרונות המשובצים בפיקסלים האלו. בשנה שעברה סרקתי יותר מ3000 תמונות ישנות מאוד שאימי סוף כל סוף, נתנה לי וזאת בצורה של נגטיבים. (דרכים לסרוק יהיו באחד מהבלוגים העתידיים שלי)
התמונות שלנו נשמרות על פסיפס רחב של אמצעי אחסון;
- כרטיס זיכרון מקורי של המצלמה. הוא לא מאבד מתפוקתו בקלות, אך יכול להיאבד או להימחק בטעות. הוא קטן מידי כדי להכיל את כל התמונות שלנו, להחזיק מספר רב של כרטיסים יכול להיעשות טורדני ומאוד יקר.
- העתקת התמונות לדי.וי.די . תהליך זה הוא איטי, והדי.וי.די מתקלקל מאוד בקלות. תנסו להניח אחד על לוח המחוונים במכונית למשך שבוע ונסו לנגן אותו לאחר מכן! תוחלת חיים של די.וי.די צרוב, במקרה הטוב ובתנאים טובים עומד על פחות או יותר 5 שנים.
- העתקת התמונות לדיסק.אונ.קי. יותר טוב, אבל סובל מאותם חסרונות כמו זיכרון המצלמה המקורי.
- דיסקים חיצוניים. הינם בעלי יכולת אחסנה גבוה הרבה יותר לאותה השקעה, אך הם הרבה פחות אמינים. פשוט תפילו אחד מגובה השולחן ויש סיכוי טוב שיאבדו לכם הנתונים.
- אחסון התמונות במחשב. קודם כל, אל תסתמכו על מחשבים ניידים, אלא אם כן הם כעותק בלבד להראות לחותנת. הם נופלים ונגנבים יותר מדי בקלות. המחשב השולחני הוא ממש בחירה טובה, אבל הדיסק הקשיח מאוד עדין. יש לו תוחלת חיים של בין 3 ל5 שנים. ימים חמים מדי בלי מזגן עלולים להוריד את תוחלת החיים לחודשים בודדים.
בימי הקיץ, כמעט בכל שבוע מגיעות אליי פניות לשחזור נתונים. יותר מדי לקוחות באים אלי עם הדיסק המת ביד, עם עצב בעניים, ושאלה בפיהם; האם ניתן להציל את כל תמונות המשפחה? במקרה הטוב הדיסק עדיין קריא וניתן להעתיק את הנתונים לדיסק חדש אחרי טיפול קטן. אבל ברוב המקרים, הדיסק סבל מליקוי חמור, וצריך טכניקות השבה מיוחדות. במקרים קיצוניים, אני אפילו חייב לשלוח את הדיסק למומחה אחזור הנתונים, שיצליח או לא, בעלויות משמעותיות, לשחזר את הזיכרונות האבודים.
- אחסון אונליין (בענן/אינטרנט)? אופציה טובה מאוד לפתרון משני, אבל פעולת הגיבוי איטית ויקרה לנפחים גדולים. בנוסף לכך ברגע שזה באינטרנט אין לך יותר שליטה מלאה על הנתונים, ולא משנה מה שמספרים לך. סיסמאות נגנבות כל יום מחברות מאוד גדולות (זוכר את הכישלון של פלייסטיישן?), ייתכן שכל אחד יוכל, יום אחד, לגשת לתמונות שלך.
- להדפיס את זה? כאשר אתם מדפיסים את התמונות שלכם, בתהליך העברה מדיה מדיגיטלית לאנלוגית, אתם באופן אוטומטי מאבדים איכות! אז זו לא תוכנית טובה מאוד, בכדי לא לאבד את הנתונים שלך.
אז מה היה לנו שם? מה אנחנו צריכים לעשות? זאת הסיבה שהחלטתי להתחיל בבלוג שלי. וזאת על מנת להעביר לכם, לקוחות פוטנציאלים שלי, מעט ידע כדי שתוכלו לקרוא לי לתקלות בלי שנצטרך לדאוג גם לנתונים שלכם.
החוק הראשון של אילן;
תמיד לשמור את הנתונים היקרים לכם ( במקרה שלנו זה תמונות) על שניים או יותר אמצעי אכסון נגישים לכתיבה מחדש!
איך לעשות;
הצעד הראשון הינו להעביר (לא להעתיק) את התמונות מזיכרון המצלמה שלכם למחשב, לספריה המיועדת רק לכך, בין כל יום, לפעם בשבוע אם אתם משתמשים כבדים, או אחרי כל אירוע אם אתם מצלמים רק בחופשות ובשמחות.
תמיד לבחור כאמצעי אחסון ראשוני את הדיסק הכי חדש, במחשב הכי חדש שלכם. התמונות חייבות להיות מסודרות כדי שנוכל לראותם ולגבות אותם. הדרך טובה ביותר לאחזור טוב ומהיר לכל מטרה שהיא, הינה לאנדקס את התמונות. אני מציע לפתוח ספריית משנה לכל שנה, ושם לשנות את השמות של התמונות כדל-כמן; קודם תאריך, כאשר בתאריך רשום שנה, חודש ויום, לאחר מכן תיאור קצר, ולבסוף מספר רף בין שלוש ספרות. לדוגמה;
2011-11-04 Sunday at my mother in law 001
2011-11-03 iom shabat etsel hamati 001
רצוי לכתוב באותיות אנגליות. אם אינכם יודעים לשנות שמות קבצים באופן אוטומטי, ניתן לפתוח ספרית משנה, מתחת לספריה השנתית, בשם לפי הדוגמה ללא מספר רץ. ולשם להעביר את התמונות מבלי לשנות להם את השמות.
עכשיו שאנו יכולים למצוא את כל התמונות שלנו, החלק השני של התוכנית הוא להגן על עליהם. אנחנו נבחר באחסנה משנית לגיבוי – הצורה המינימאלית, היא להשתמש בדיסק של יו.אס.בי חיצוני ולהעתיק את התיקייה הנבחרת לדיסק החיצוני. אתם חייבים לעשות זאת בכל פעם שאתם מוסיפים תמונות לאחסון העיקרי שלכם, כל זמן שלא העתקם את התמונות לגיבוי אתם לא מוגנים בכלל. אתם תמיד יכולים לפשט את התהליך עם תוכנת גיבוי. אין להשתמש לעולם בדיסק החיצוני לכל מטרה אחרת, לעולם לא לקחת אותו למשפחה או לחברים כדי להראות את התמונות. יש לאחסנו במקום בטוח כגון כספת או ארון. אין להניח במגירה ללא קופסה מרופדת לבל יקבל מכה בזמן פתיחה. בתנאים אלה הדיסק יחזיק מעמד לפחות חמש שנים, ליתר ביטחון יש להחליף את הדיסק אחרי חמש שנים.
אני אישית לא בוטח רק בשני אמצעי אחסון, יש לי ארבעה מהם! יש לי את האחסנה העיקרית שלי במחשב העיקרי האישי שלי, תמיד על הכונן הכי חדש. האחסנה המשנית (הגיבוי) נמצא על השרת שלי בתיקיה לקריאה בלבד, כך שהמשפחה יכולה לראות את התמונות מכל המחשבים בבית או על הטלוויזיה הרשתית בסלון, במקום שרת אתם יכולים להשתמש באחסון רשת. האחסנה השלישית היא במחשב הנייד, כך שיש לי את כל התמונות שלי, איתי, תמיד. והאחרון אחרון חביב הינו כונן חיצוני שאני מעביר פעם בשנה לאמא שלי. זאת במקרה של אסון רציני כמו אש או התקפת וירוס.
אז הינה לכם, הכלל ראשון של אילן – כדי לישון בשקט על שתי האוזניים ולשמור על התמונות שלכם.
בבלוגים הבאים אני אסקור שיטות גיבוי אחרות, ותמונות ממקורות אחרים כמו טלפונים וסורקים.